אומרים שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אז במקום שנספר לכם כמה אנחנו טובים בלכתוב עבודות אקדמיות בתשלום, החלטנו לפרסם עבודה לדוגמא, בחינם.
העבודה הזו היא עבודה סמינריונית בחינוך, בנושא "השפעות פוליטיות על מערכת החינוך בחברה שסועה"
מבוא
חינוך הוא צורך בסיסי בקיום האדם והחברה. לם (2000) מבחין בין שלושה סוגי "הגיונות" אותם משרת החינוך: החברה, התרבות והאדם. בשירות החברה, או "סוציאליזציה" בלשונו של לם, המטרה היא לסגל את היחיד לחברה על ידי הקניית "ידע, מיומנויות, הרגלים והתנהגויות שיסייעו לו להשתלב בה", כדי שיהיה לו טוב. בשירות התרבות, או "אקולטורציה" בלשונו שלם לם, המטרה היא לעצב את האדם כך שיגלם " באופיו ובחשיבתו את הערכים והאמיתות של תרבות מועדפת". מטרת היגיון זה שהאדם יהיה טוב בלי קשר לתחושותיו האינדיוידואליות. בשירות האדם עצמו, אותו מכנה לם "אינדיוידואיזציה", דהיינו מימוש אישיותו הייחודית של האדם במהלך חייו (שם,שם). מערכת החינוך עוסקת בשלושת ההגיונות הללו. כך לדוגמא, בית הספר מקנה ידע ומיומנויות (סוציאליזציה), אך בישיבות התורניות מקנים ערכים של תרבות מועדפת- לעניין זה התרבות התורנית (אקולטוריזציה) ואילו בתי ספר אנתרופוסופיים או דמוקרטיים דואגים למימוש אישיותו של התלמיד (אינדיוידואיזציה).
הקשר בין החברה וערכיה לבין מערכת החינוך, אינו רק ברור, אלא כמעט קשר גורדי. ככל שהחברה מאוחדת בערכיה, כן באופן טבעי מנעד הערכים, ולא כל שכן אלה הנוגדים זה את זה, קטן יותר. סימטרית, ככל שהחברה שסועה יותר, במיוחד בכל הנוגע לערכים המרכזיים בה, מנעד הערכים הנוגדים גדול. לכאורה, במדינה טוטליטרית שבה שולטת אידיאולוגיה אחת, לדוגמא ברית המועצות הסובייטית, בה שלט המרקסיזם-לניניזם, גם מערכת הערכים הייתה אחודה למדי, משום שאידיאולוגיה זו סימנה את כיוון המצפן ונתנה תשובה כמעט לכל שאלה.
לא כך הדבר במשטר דמוקרטי בו מטבעו וכחלק אינהרנטי ומרכזי בערכיו היסודיים, חופש המחשבה והביטוי בסיסיים לקיומו. כאשר הדמוקרטיה שסועה בערכיה הבסיסיים, הוויכוח המצוי בחברה, מהווה גם סלע מחלוקת במערכת החינוך. הדיון הציבורי הוא נשמת אפה של המשטר הפרלמנטרי[1] . ההיסטוריון, יעקב טלמון, טוען כי מאז רוסו והמהפכה הצרפתית, בשם "הרצון הכללי", גבר חוסר הסובלנות וזו בתורה מגבירה את השסעים (טלמון, 1956). השלטת "הרצון הכללי" הופכת את המשטר למה שכינה טלמון "דמוקטטוטרה". כל עוד המשטר דמוקרטי השסעים קיימים.
במחקרם, קירבה ומריבה – שסעים בחברה הישראלית, קבעו פרס ובן רפאל (2006) כי "ישראל היא מדינה של ניגודים: קטנה בשטח וגדולה בזמן; מסתייגת מן העולם ומבקשת את קרבתו; מלוכדת כלפי חוץ ומפולגת בתוכה; רבים שואפים להגיע אליה ולא מעטים מעוניינים לברוח ממנה; אין ספק שהיא מובטחת – אך לא ברור למי."
החברה הישראלית היא חברה הטרוגנית. יש בה דעות מרובות ומידה גדולה של רב תרבותיות. בשם הפלורליזם ניתן להביא לכלל ביטוי דעות שונות ורב תרבותיות. כאשר ניטלת הלגיטימציה החברתית לדעה מסוימת, או לריבוי דעות, נוצר חיכוך חברתי שסופו שסע.
מדינת ישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם, במשך 200 השנים האחרונות, שמרבית אוכלוסייתה לא התגוררה בארץ עם הקמתה. עם הקמתה, היו במדינה 650,000 תושבים יהודים וכ- 150,000 ערבים. בחלוף שלוש שנים אוכלוסייה זו צמחה לכ- 1,400,000 נפש. לשון אחר, תוך פרק זמן קצר זה נקלטו בארץ יותר עולים מאשר כמות התושבים שגרו בה בשנת 1948 (השנתון הסטטיסטי, 2015). כיום מונה האוכלוסייה מעל כשמונה וחצי מיליון נפש. 17.5% מאזרחי המדינה הם ערבים. היתרה יהודים אשר הם או אבותיהם היגרו לישראל לאחר קום המדינה.
[1] פרלמנט (parliament) מלשון המילה הצרפתית parle, לדבר.
כתיבת סמינריון בחינוך בתשלום -למי זה כדאי?
אז נכון שזה לא כל כך מסובך? אך עדיין דורש זמן ולכן אנחנו כאן, שמחים להציע לכם את שירותי הכתיבה שלנו. ולחסוך לכם את הטרחה והמאמץ בכתיבת עבודה טובה ויפה.