אומרים שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אז במקום שנספר לכם כמה אנחנו טובים בלכתוב עבודות אקדמיות בתשלום, החלטנו לפרסם עבודה לדוגמא, בחינם.
העבודה הזו היא עבודה סמינריונית בחינוך, בנושא "השפעות פוליטיות על מערכת החינוך בחברה שסועה"
פרק שני: השתקפות השסעים במבנה וברפורמות מערכת החינוך
חוק חינוך ממלכתי-בין רשמי למוכר שאינו רשמי: ביטול זרמים חלקי.
בשל סיבות היסטוריות ויחסי הישוב היהודי עם ממשלת המנדט, מערכת החינוך של הישוב היהודי, כאמור, ייצגה במידה רבה גם את החלוקה של הישוב לפי תפיסות פרטיקולריסטיות: דתיות ואידיאולוגיות. התפיסה המרכזית של בן גוריון הייתה כי מאחר שקמה המדינה הריבונית, מערכת החינוך, כמערכות אחרות, חייבת להיות ממלכתית ולא סקטוריאלית. יתר על כן הוא ראה בסקטוריאליות אבן נגף למגמת הממלכתיות. לגישה זו היו מצדדים, בעיקר מן הזרם המרכזי. אך היו גם כאלה שלא תמכו בביטול הזרמים, בעיקר מן הצד הדתי (ציונים וחרדים כאחד), אך גם בצד האידיאולוגי השמאלי (חלקים בתנועה הקיבוצית ובחוגי השומר הצעיר בפרט). למרות הנחישות והמשקל הפוליטי של בן גוריון, הם הכריעו את הכף רק חלקית בחקיקת חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג – 1953. אמנם החלוקה האידיאולוגית בטלה[1] וזרם העובדים נטמע בתוך הזרם הממלכתי. עם זאת, בן גוריון לא הצליח לשכנע את הזרם הדתי-ציוני (המזרחי והפועל המזרחי) להיטמע בחינוך הממלכתי, שכן הוא דרש מעורבות אורתודוכסית, דבר שבן גוריון התקשה לקבל בתוך החינוך הממלכתי מחד, אך גם לא היה יכול להתנגד לו בפומבי מאידך. המשיך להתקיים כזרם ממלכתי דתי. מערכת החינוך החרדי העצמאי נותרה כזרוע עצמאית, בשלב הראשון ממומנת בחלקה על ידי המדינה[2] (פלד, 1984).
לסיכום, הכרעות פוליטיות ואידיאולוגיות, ולא רק מקצועיות-חינוכיות, קבעו את מבנה מערכת החינוך. המשקל הפוליטי היחסי של כל גורם במערכת זו בסוגיות אלה ואחרות, הוא גם שמטיל את מירב הכוח כדי לעצב החלטות לרוחו. כך בעניין מערכת החינוך הערבי בכלל, מעורבות גורמי הביטחון בה והכפפתה למזכירות פדגוגית, ובעטיה גם לתכני לימוד, של החינוך העברי. הערכה דומה, בשינויים המתבקשים נכונה גם לגבי שאלת מיזוג החינוך היהודי הציוני הלא חרדי. אולם חרף כוחו ועוצמתו הפוליטית של בן גוריון הוא אינו מצליח לעמוד מול חוגי המזרחי, מתוך ידיעה שלא יצליח לשכנעם לוותר על החינוך הדתי-אורתודוכסי בו מעורבים גם אנשי דת, רבנים, ומעל לכל קהילות שלמות ואורחות חיים שונים.
גם הסכמתו של בן גוריון בעניין הפרדת החינוך הממלכתי דתי מזה הממלכתי מסמנת כאלף עדים על עוצמת משוואת הכוחות הפוליטיים בקביעת מבנה מערכת החינוך מחד, ועל מגבלות הכוח מאידך. באופן סימטרי היה ברור מלכתחילה שמערכת החינוך העצמאי והחרדי האחר לא יסכימו לאותה מערכת פיקוח ממלכתית Don-Yehiya , 1986) ). ועל כן הפכו את מוסדותיהם למוכרים אך אינם רשמיים מין שעטנז בבחינת "לא לכאן ולא לשם". הוטלה עליהם סנקציה תקציבית ביחס לחינוך הממלכתי, אך זו הוסרה בהדרגה עם הצטרפות מפלגות חרדיות לקואליציות הממשלתיות החל מתחילת שנות ה-80 (וייסבלאי, 2012). הצטרפות זו לקואליציות ממשלתיות הביאה בדיעבד להקצאת תקציבים לא מבוטלים לכל השותפות הקואליציוניות, ובהן גם המפלגות החרדיות. מגמה זו הלכה ותפחה כאשר ש"ס ואגודת ישראל היוו את לשון המאזניים, או איישו משרדים בעלי השפעה על גורמים תומכים במערכת החינוך. כך למשל, לשלטון המקומי מעורבות ישירה במערכת החינוך. לכן, לשר הפנים, האחראי על השלטון המוניציפאלי, קשר עבודה רציף עם מערכת זו.
[1] הנחישות והדבקות האידיאולוגית של הזרמים בכלל, ובמיוחד זרם העובדים, קהו עם הגיעם של גלי עלייה גדולים אשר דרשו פתרונות חינוך מידיים. הצורך בכך הביא לגיוס מורים, לפעמים תוך ויתור על השיוך האידיאולוגי.
[2] תחילה מומן ע"י המדינה בשיעור של 60%. שיעור השתתפות המדינה עלה עם השנים. ב- 1992 נקבע בתיקון לחוק התקציב כי החינוך העצמאי ומעיין החינוך החרדים, יקבלו תקצוב זהה לתקצוב החינוך הממלכתי בארץ. לאור פסיקת בג"ץ בשנת 2003 נקבע כי התקצוב המלא מותנה בכך שבית הספר עומד בתנאים של רישום אינטגרטיבי. מוסדות בלתי-רשמיים אחרים, בהם בתי ספר פרטיים ומוסדות לימוד חרדיים שאינם חלק משתי הרשתות האמורות, מתוקצבים בשיעורים שבין 55% ל-75% מתקציבם של מוסדות רשמיים.
כתיבת עבודות אקדמיות בתשלום -למי זה כדאי?
אז נכון שזה לא כל כך מסובך? אך עדיין דורש זמן ולכן אנחנו כאן, שמחים להציע לכם את שירותי הכתיבה שלנו. ולחסוך לכם את הטרחה והמאמץ בכתיבת עבודה טובה ויפה.