סקירת ספרות-עמדות פוליטיות -ימין ושמאל

אומרים שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אז במקום שנספר לכם כמה אנחנו טובים בלכתוב עבודות אקדמיות בתשלום, החלטנו לפרסם עבודה לדוגמא, בחינם.

העבודה הזו היא עבודה סמינריונית בחינוך, בנושא "השפעות פוליטיות על מערכת החינוך בחברה שסועה"

פרק שלישי: עמדות פוליטיות בשאלות השסע

  •  שסע אידיאולוגי: ימין שמאל.   

    מובהקות המעורבות הפוליטית בשסע זה גבוהה, חדה וברורה יותר מאשר כל שאר השסעים. אם כי הוא מוגדר בספרות כשסע אידיאולוגי, בסופו של דבר הוא שסע פוליטי בעל מורכבות כה גדולה עד שנוצר שיווי משקל הרתעתי (mutual political deterrence) , במיוחד אחרי רצח רבין בשנת 1995.

    גישות עיקריות

    • הבטחה משיחית. גישה זו דוגלת בכך שהארץ כולה, לפחות מן הים עד הירדן שייכת לעם היהודי בשל הבטחה אלוהית או לכל הפחות, דתית. בניגוד לחוגים חרדים העשויים להסכים לעמדה זו, אך להמתין לבואו של משיח בן דוד, הדוגלים בהבטחה המשיחית הנוכחית רואים עצמם כמצווים לממשה על ידי החלת הריבונות הישראלית- יהודית על חלקי הגדה המערבית. הבולטים מבין התומכים הפוליטיים בגישה זו הם אנשי הבית היהודי ומפלגות הלוויין האחרות של המתנחלים כמו תקומה, עוצמה לישראל, האיחוד הלאומי. הספדו של הרב דרוקמן לרב צבי יהודה קוק מהווה בבואה נאמנה לגישה זו:

    "צבאות ישראל צבאות ד' הם. הגיעו הדברים לידי כך, שהרב ראה בטנקים של צה"ל, בתותחים ובמטוסים תשמישי מצווה, תשמישי קדושה, שהרי הם משמשים את מצוות יישוב ארץ ישראל." (אלדר, זרטל, 2004)

    גישה זו אינה מעניקה שוויון זכויות מלא לתושבי השטחים במימוש החזון.

    • דו לאומיות (מדינה אחת לשני עמים) . עיקרה: מדינה דו לאומית בין הירדן לים המבוססת על אזרחות שווה. בגישה זו תומכים גם אנשי ארץ ישראל השלמה, בעיקר הלא דתיים, תלמידי ז'בוטינסקי ("שם ירווה בנחת בן ערב, בן נצרת ובני") כמו הנשיא ריבלין, קומוניסטים ואינטרנציונאליסטים יהודים (ברית שלום) וערבים, לרבות החזית העממית לשחרור פלסטין בראשות ג'ורג' חבש (הלר, 2004).
    • שתי מדינות לשני עמים, דוגלת בהפרדה מוחלטת בין ישראל ופלסטין והקמת שתי מדינות לאום: האחת יהודית (עם מיעוט ערבי)- ישראל, והשנייה, פלסטינית לעם הערבי הפלסטיני. גישה זו מתבססת בעיקר  על החשש כי מדינה דמוקרטית דו לאומית תהפוך בבוא הזמן בשל ריבוי טבעי ערבי (החשש הדמוגרפי) למדינה ערבית וכך יגיע לקיצו החזון הציוני. גישה זו מקובלת לפחות מן השפה ולחוץ על מרבית הקהילייה הבין לאומית ועל המפלגות שלא תומכות בגישה דו לאומית או משיחית.

    החשש מפתרון

    כל פתרון ייגבה מחיר פוליטי עצום. ההסכם הקרוי "הסכם אוסלו" ותוצאותיו, לרבות רצח רבין ופיגועים, מהווים תמרור אדום בוהק בפני כל פוליטיקאי ישראלי בדרג מקבלי ההחלטות ללא קשר לעמדתו. גם המחיר המעשי יהיה גבוה מעבר לסף של חלקים גדולים בציבור. פתרון שתי המדינות מחייב נסיגה ממרבית שטחי הגדה המערבית, צעד שמצדדי הגישה המשיחית רואים ככפירה בעיקר. מאידך, סיפוח הגדה תיצור מדינה לא שוויונית בעליל. מציאות כזו, מעבר לתגובה פלסטינית אפשרית, עלולה ליצור התנגדות ציבורית בארץ, שלא לדבר על ביקורת וסנקציות בין לאומיות.

    עבור הפוליטיקאים, ניסיון לפתרון השסע הפוליטי הוא  “lose-lose situation”. הפסד ברור. לכן, הלכה למעשה, הם נרתעים מכך בטיעונים שונים, תוך העלאת דרישות והתניות חדשות לבקרים. לכן, המדיניות הפוליטית של השסע האידיאולוגי היא: לא להחליט (בר-טל, מגל, הלפרין, 2010).

     מחיר אי ההחלטה: הגברת השסע

    הסדר מדיני נחוץ לכל הצדדים: פלסטינים ויהודים. אי היכולת להגיע להסדר ולהחלטה מעקרת את סיבת הוויית(raison d’etre)  הפוליטיקאי המתיימר להיות מדינאי. באין החלטה, כל הצדדים עסוקים להפריח את עמדותיהם ולהנציחן, תוך הפרכת הטעונים של הצד שכנגד. זה השסע.

    לסיכום,  השסע האידיאולוגי בין ימין ושמאל, בשאלת השטחים בא לידי ליבוי הולך וגובר ככל שהפוליטיקאים או המדינאים אינם מסוגלים להציג החלטה ריאלית. באין החלטה כזו, הם השסע האידיאולוגי משרת את רצונם לברוח מהחלטה. נראה, ואף משתמע כי מחיר קיום השסע האידיאולוגי, אפילו הוא מעמיק, נמוך בהרבה מן המחיר אותו צופים הפוליטיקאים שיהיה עליהם לשלם בפתרון המצב הגורם לו.

     

     

     

כתיבת עבודות אקדמיות בתשלום -למי זה כדאי?

אז נכון שזה לא כל כך מסובך? אך עדיין דורש זמן ולכן אנחנו כאן, שמחים להציע לכם את שירותי הכתיבה שלנו. ולחסוך לכם את הטרחה והמאמץ בכתיבת עבודה טובה ויפה.

לפרטים נוספים צור קשר ונשוב אליך בהקדם

דילוג לתוכן