סקירת ספרות –  עמדות פוליטיות בשאלות השסע

אומרים שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אז במקום שנספר לכם כמה אנחנו טובים בלכתוב עבודות אקדמיות בתשלום, החלטנו לפרסם עבודה לדוגמא, בחינם.

העבודה הזו היא עבודה סמינריונית בחינוך, בנושא "השפעות פוליטיות על מערכת החינוך בחברה שסועה"

פרק שלישי: עמדות פוליטיות בשאלות השסע

 

מדינת ישראל מרובת מפלגות ורשימות. בכנסת מיוצגות מעל תריסר מפלגות. בנוסף ישנם ארגונים, אגודות וגופים פוליטיים רבים בעלי השפעה לא מינורית. בנוסף לכך קיימים סטריאוטיפים ציבוריים, המקלים על המתבונן להבחין "מי נגד מי". לא מדובר על ימין ושמאל קלאסי, אלא על תגיות (טל-אור, 2005). בפרק זה נציג מיפוי תמציתי של העמדות הפוליטיות בכל הקשור לשסעים בחברה הישראלית. כאמור מבחינים בחמישה שסעים עיקריים בחברה הישראלית:

שסע לאומי: יהודים-ערבים.

שאלת יחסי יהודים וערבים במדינה היא במידה רבה קודם לכל פועל יוצא של הגדרת המדינה. לכאורה, המונח השגור על חלק ניכר, כנראה רובו של הציבור היהודי הוא כי ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית.  במגילת העצמאות אכן מדובר על מדינה יהודית בארץ ישראל (מגילת העצמאות, 1948). למרות שיש באותו מסמך סממנים המצביעים על אופי המשטר כדמוקרטי, אין בו הגדרה כזו.

לראשונה מופיעה הגדרה כורכת מושגים זו  בשני חוקי יסוד שנחקקו במחצית הראשונה של שנות ה- 90: כבוד האדם וחירותו, וחוק חופש העיסוק. מספר שנים מאוחר יותר, בשנת  2002, נוספה הגדרה זו בשנת  2002 לחוק יסוד: הכנסת. המתח הקיים בין שני מושגים אלה מצריך מדי פעם לענות על השאלה: מה עדיף, יהדות או דמוקרטיה? או בלשון בג"צ שנדרש לכך: האם לתת לכך פרשנות מצמצמת או מרחיבה.

מחקרים מצביעים על כך שבספקטרום הפוליטי הישראלי החרדים היו מתאווים שזו תהיה מדינת הלכה יהודית, ואילו מרבית הציבור הערבי היה רוצה שזו תהיה מדינת כל אזרחיה[1], דהיינו ללא לאום. בין שתי קבוצות אלה מצוי הרוב שרובו הגדול תומך בהגדרה יהודית ודמוקרטית.

לאור זאת, נראה כי קיימות מספר גישות בסיסיות באשר ליחסי יהודים וערבים:

  • שוויון זכויות אישי או קבוצתי. גישת הרוב מבוססת על כך שהמדינה דמוקרטית אך חד לאומית. לפיה, האזרח הערבי שווה זכויות כפרט, אך נעדר זכויות אוטונומיות קיבוציות המוקנות למיעוט.

עמדה זו המבחינה בין הזכות היהודית הקיבוצית לזכות הערבית האישית, עולה גם מפסיקת בג"צ בעניינו של קעדאן שביקש לבנות ביתו על קרקע השייכת למנהל מקרקעי ישראל:

"מדינת ישראל היא מדינה יהודית אשר בתוכה חיים מיעוטים, ובהם המיעוט הערבי. כל אחד מבני המיעוטים החיים בישראל נהנה משוויון זכויות גמור. אמת, מפתח מיוחד לכניסה לבית ניתן לבני העם היהודי (ראו חוק השבות, התש"י-1950). אך משמצוי אדם בבית כאזרח כדין, הוא נהנה מזכויות שוות כמו כל בני הבית האחרים. ביטוי לכך ניתן בהכרזת העצמאות, אשר קראה "לבני העם הערבי, תושבי מדינת ישראל, לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה". אין, אפוא, כל סתירה בין ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לבין שוויון גמור בין כל אזרחיה. נהפוך הוא: שוויון הזכויות בין כל בני האדם בישראל, תהא דתם אשר תהא ותהא לאומיותם אשר תהא – נגזר מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית"
(בג"ץ 6698/95 עאדל קעדאן ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד נד(1), 258,עמ' 280–281)

רובן הגדול של המפלגות היהודיות תומכות בגישה זו, למעט מיעוט קטן יחסית המצדד ב"מדינת כל אזרחיה" מחד, ומיעוט גדול יותר התומך בכך שאזרחי ישראל הערבים לא ימשיכו לחיות במדינה ( ישראל ביתנו- באמצעות חילופי שטחים, מולדת/רחבעם זאבי ז"ל – טרנספר, ותומכי כ"ך).

[1] זו גישתו של בשארה. טיבי טוען למדינת כל לאומיה.

כתיבת עבודות אקדמיות בתשלום -למי זה כדאי?

אז נכון שזה לא כל כך מסובך? אך עדיין דורש זמן ולכן אנחנו כאן, שמחים להציע לכם את שירותי הכתיבה שלנו. ולחסוך לכם את הטרחה והמאמץ בכתיבת עבודה טובה ויפה.

לפרטים נוספים צור קשר ונשוב אליך בהקדם

דילוג לתוכן