סקירת ספרות – השסע הדתי בחברה הישראלית

אומרים שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אז במקום שנספר לכם כמה אנחנו טובים בלכתוב עבודות אקדמיות בתשלום, החלטנו לפרסם עבודה לדוגמא, בחינם.

העבודה הזו היא עבודה סמינריונית בחינוך, בנושא "השפעות פוליטיות על מערכת החינוך בחברה שסועה"

פרק ראשון: השסעים בחברה הישראלית – סקירת ספרות

 השסע הלאומי

            בסיום התקופה אירעו שני מאורעות המנביטים ומדשנים את זרעי השסע הלאומי. מחד האינתיפאדה הראשונה, בה הציבור היהודי הכליל תושבי שטחים ואזרחי ישראל ערבים, כ"ערבים", ללא הבחנה. השנייה, הסכם אוסלו שהעמיד חלק ניכר מן החברה הישראלית בביקורת חריפה נגד השלטון על מבלי להבחין כי אזרחי ישראל הערבים אינם תושבי הרשות הפלסטינית שקמה Al-Haj, 2012) ). יתר על כן, הסכם אוסלו עבר בכנסת על חודו של קול (59-61) בקולות ח"כים ערבים. אז החלה להישמע קריאה מצד חוגים רבים בימין כי ההצבעה אינה לגיטימית משום שהיא עברה בקולות ח"כים ערבים לא ציוניים (מראה, 2016). הושג הסכם בין הח"כים הערבים למרות שלא היו בקואליציה, לבין הממשלה על שיתוף פעולה ואפליה מתקנת. נוצרה זהות האינטרסים הציבוריים בקרב חלק ניכר מן החברה בין  ה"שמאל" (למרות שמפלגת העבודה בראשות רבין לא הייתה כזאת) לבין הציבור הערבי במדינה. ניתן לקבוע כי מאז החל השסע הלאומי, הערבי-יהודי, להיות חלק מן הזירה הפוליטית השגורה.

  • 1995- עד היום: מציאות של אפליה ואפליה מתקנת. במשך 20 השנים האחרונות, יחסי המדינה הציבור היהודי לבין החברה הערבית מצטיינים בדואליות גמורה. מחד, אזרחי ישראל הערבים, חיים במציאות של אפליה במרבית התחומים בחיי היום יום (ועדת אור, 2003). מאידך ממשלות ישראל מקצות תקציבים לפיתוח הישובים הערבים, ומחליטות על צמצום פערים. על פי רוב חלק מן התקציבים שהוקצו וההחלטות שהוחלט עליהן לא מתקיימות. הפערים נמשכים, המחאה גוברת, צעדים להצרת הייצוג הערבי כמו העלאת אחוז החסימה, אינם צולחים, והשסע הלאומי אינו מצטמצם.

הוא גולש גם למישור הציבורי הרחב כאשר נשמעות קריאות לא להשכיר דירות לסטודנטים ערבים, או "מוות לערבים" במגרשי הספורט. משם הדרך למגרש הפוליטי בכלל, לרצון לגרוף קולות אלקטורליים והצורך של פוליטיקאים לפרוע התחייבויות. ערביי ישראל נותרו כמאמר שטנדל (1992), בין הפטיש לסדן.

 

השסע הדתי

מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית. הפרשנות למונח "יהודית" מהווה את בסיסו של השסע שבין חילוניים לדתיים. שאיפת התנועה הציונית בכלל ובן גוריון בפרט, הייתה כי בהקמתה ישותפו כל הזרמים של הישוב, ללא כל הבחנה. בקיץ 1947, נוהלו שיחות עם נציגי אגודת ישראל אשר לא היו חלק מן התנועה הציונית, בהן נקבעו הליכי הסדרה בתחומי הדת העיקריים (שבת, כשרות, דיני אישות), החל למעשה תהליך של הבנה המכונה גם "ההסדרה החילונית-דתית" המוכרת יותר במונח "סטטוס קוו" כמייצג את מערכת ההסדרים בין חילונים במדינה.

המטרה בהסדרה הייתה להכלה הדדית של הפלגים, תוך הידברות פוליטית מבלי להביא נושאים אלה להכרעת הרוב (Don-Yehiya , 1986). כל זאת למניעת פילוג על ידי איתור פתרונות שיתקבלו על ידי כל הצדדים לפחות בחלקם המהותי.

כתיבת עבודות אקדמיות בתשלום -למי זה כדאי?

אז נכון שזה לא כל כך מסובך? אך עדיין דורש זמן ולכן אנחנו כאן, שמחים להציע לכם את שירותי הכתיבה שלנו. ולחסוך לכם את הטרחה והמאמץ בכתיבת עבודה טובה ויפה.

לפרטים נוספים צור קשר ונשוב אליך בהקדם

דילוג לתוכן