סמינריון מוסר ועסקים

הרבה סטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה בוחרים לעשות סמינריון במוסר ועסקים. מדובר בסמינר סופר מעניין שאפשר לקחת לכיוונים אחרים ובד"כ נחשפים בעבודה לדברים שאף פעם לא חשבנו עליהם.

להלן דוגמא לדיון מוסרי מקוצר וסיכום בסמינריון מוסר ועסקים בנושא אתיקה בפרסום לילדים –

תועלתנות
לפי הפילוסופיה התועלתנית, המעשה המוסרי ביותר הוא המעשה שמביא את מירב האושר והתועלת למירב בני האדם. התועלתנים אומרים כי כל החלטה ופעולה נבחנת לפי תוצאותיה והשלכותיה, מה התועלות ומה הנזקים שהיא תגרום (גבע, 2013). לכן אנו נשאל, האם פרסום לילדים ממקסם את האושר למירב בני האדם?
מטרתם של המפרסמים היא משיכת תשומת לבם של הצרכנים, להגדיל את המכירות ולמקסם את רווחיהם. כשהם מפרסמים מוצרים באופן מניפולטיבי על צרכנים שהם לא רציונאליים, הם מנצלים את החולשות שלהם בכדי להשיג יותר רווח ממה שהם היו משיגים אילו אותם צרכנים כן היו רציונאליים ושקולים. לכן הפרסום לילדים מביא תועלת רבה למפרסמים, אך פוגע באושר של קבוצה גדולה הרבה יותר של אנשים.
לפי התועלנות, אם כן, האם פעולה מסוימת היא טובה או רעה תלוי בתוצאות וההשלכות של אותה הפעולה. במקרה של פרסום לילדים, המפרסמים מודעים לכך שהילדים חסרים את ההבנה המלאה של עולם הפרסום ולפיכך, הם אינם מסוגלים לקבל החלטות רציונאליות. לכן, ההחלטה של הילדים לנסות ולשכנע את הוריהם לרכוש את המוצר אותו הם ראו בפרסומת, נעשתה ללא תהליך קבלת החלטות מתאים ורציונאלי. לכן טכניקות פרסום הפונות לילדים בשלבי ההתפתחות המוקדמים שלהם, מסתכמות בהשלכות שליליות דרך הניצול של תמימותם של הילדים.
לפיכך, פרסום לילדים איננו מוסרי לפי התועלתנות.

קאנט
לפי גישתו של קאנט, כשאנו מתמודדים מול דילמה מוסרית, אנחנו צריכים להפעיל שיקול תבוני ורציונאלי. הציווי המוחלט של עמנואל קאנט אומר: מעשה מוסרי הוא כזה שניתן להפוך אותו לחוק כללי (גבע, 2013).
האם היינו מוכנים כי הפרסום לילדים יהיה לחוק כללי? האם המפרסמים עצמם מרוצים מכך שילדיהם דורשים מהם לרכוש עבורם מוצרים ושירותים שהם לא צריכים, ונכנעים למותגים אופנתיים? ברור שלא. הפרסום לילדים לא יכול להתקבל כחוק כללי, ולכן הוא איננו מוסרי לפי קאנט.
בנוסף, קאנט אומר: "עשה פעולתך כך שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד".
הפרסום לילדים מנצל את חולשותיהם של הילדים- כגון התמימות והנאיביות שלהם- לצרכיו הכלכליים של המפרסם. הוא משתמש בילדים בכדי למשוך את המבוגרים, הוריהם, להם יש את כוח הקנייה, וזאת על מנת להגדיל את הרווחים. כלומר, הפרסום לילדים עושה בילדים שימוש כאמצעים לצורכי מקסום הרווחים.
לכן הפרסום לילדים איננו מוסרי לפי עמנואל קאנט.

סיכום
מטרתה של עבודה זו הייתה לבדוק ולבחון את המוסריות של הפרסום לילדים. בפרק הרקע היצגנו את הרקע לתופעה ולדילמה המוסרית שהיא מעוררת.
בכל הנגע לתחליפי המוסר, ראינו כי אין תחליף מלא להתנהגות מוסרית המבוססת של שיקולי מוסר ברורים ומודעים:

  • השוק החופשי איננו מהווה כלל תחליף למוסר. למעשה, הוא מהווה את מקור הבעיה ואת סיבת הפעולות הלא-מוסריות. השוק מספק לחברות ולמפרסמים מפרסמים לילדים את התמריץ הכלכלי הראשוני לפעול בניגוד למוסר. הפרסום לילדים מניב להם רווחים נאים, ולכן אין סיכוי שהשוק יגרום להם לחדול מכך.
  • הסביבה החברתית יכולה להיות תחליף לא רע למוסר, אולם רק אם יתמלא התנאי של מודעות ההורים ונכונותם לפעולה חינוכית מתמדת מול ילדיהם. כמו כן, גם במקרה כזה התחליף לא יהיה מושלם. גם כשההורים מודעים לבעיה ונכונים לפעול בהתאם, ילדים עדיין מושפעים מפרסומות באופן שלהורים אין שליטה רבה עליו.
  • החוק מהווה תחליף חלקי למוסר. הוא יכול לקבוע תקנים כלליים, אולם לא להעלים את הבעיה. גם לאחר שיחוקקו חוקים מצוינים, אנו נידרש לסוגיה ונצטרך להמשיך ולהתמודד עמה. כמו כן, הגבלות על פרסום מתנגשות לעתים קרובות עם חופש הביטוי, שהוא זכות חוקתית חשובה. מעבר לדאגות הלגיטימיות בדבר הטלת מגבלות על חופש הביטוי, חברות מנצלות את ההתנגשות על מנת שהחוקים יתפרשו באופן שנוח להן, ויתאפשר להן לפרסם לילדים.

בדקנו את הסוגיה לאור שתי פילוסופיות מרכזיות של המוסר: הפילוסופיה של קאנט והפילוסופיה התועלתנית. שני הניתוחים העלו כי הפרסום לילדים הוא תופעה בלתי מוסרית, וששיקולי מוסר צריכים להוביל לזניחתה:

  • לפי התועלתנות, המפרסמים מודעים לכך שהילדים חסרים את ההבנה המלאה של עולם הפרסום ולפיכך, הם אינם מסוגלים לקבל החלטות רציונאליות. זה בדיוק מה שמוביל אותם לפרסם לילדים. לכן, ההחלטה של הילדים לנסות ולשכנע את הוריהם לרכוש את המוצר אותו הם ראו בפרסומת, נעשתה ללא תהליך קבלת החלטות מתאים ורציונאלי. במלים אחרות, התועלת של המפרסמים גדלה על חשבון התועלת של הצרכנים- הילדים והוריהם- שיכולתם לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבור עצמם, לפי שיקול דעתם, נפגעת.
  • לפי הדאונטולוגיה של קאנט, הפרסום לילדים מנצל את חולשותיהם של הילדים- כגון התמימות והנאיביות שלהם- לצרכיו הכלכליים של המפרסם. המפרסם משתמש בילדים בכדי למשוך את המבוגרים, הוריהם, בעלי כוח הקנייה, על מנת להגדיל את הרווחים שלו. כלומר, הפרסום לילדים עושה בילדים שימוש כאמצעים לצורכי מקסום הרווחים. מדובר בהפרה ברורה של הציווי של קאנט לנהוג בבני אדם כתכליות לעצמם ולא כאמצעים.

לכן, התשובה לשאלת המחקר של עבודה זו הינה, שפרסום לילדים הוא איננו מוסרי.

רשימת מקורות


גבע, א. (2013). מוסר ועסקים: מקבילים נפגשים. תל אביב: הקיבוץ המאוחד – המרכז לאתיקה בירושלים.
Anbarason, N. A. and Pongiannan, K. (2012), “Comparative Analysis on Ethics in Advertising”, International Journal of Multidisciplinary Research, vol-2.
Blair, J.D, Stephenson, J.D, Hill, K.L & Green, J.S (2006), “Ethics in advertising”, Journal of Legal Ethical and Regulatory Issues, 9(2), PP-199-118.
Calvert, S. L. (2008). Children as consumers: Advertising and marketing. The future of children, 18(1), 205-234.
Casey, B., Casey, N., Calvert, French, L. And Lewis, J. 2002. Television Studies: The Key Concepts. London: Routledge.
Coyne, M. & Traflet, J. (2008), “Ethical Issues Related to the Mass Marketing of Securities, Journal of Business Ethics, PP-193-198.
Mathenge, G. D. (2013), “Ethical Issues in Advertising and Marketing”, European Journal of Business and Innovation Research, vol-1, No-4, PP-9-19.
McNeal, J.U. (1992). Kids as customers: A handbook of marketing. New York: Lexington Books.
Nefat, A., & Dujmović, M. (2012). CHILDREN’S ADVERTISING ON TELEVISION AND THEIR CONSUMER SOCIALISATION: PARENTS’ ATTITUDES. Ekonomska istraživanja, 25(1), 176-190.
Piachaud, D. 2007. “Freedom to be a child: Commercial Pressures on children”. Social Science Research Network, 2012. Available at: http://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=1159358.

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin

לפרטים נוספים צור קשר ונשוב אליך בהקדם

דילוג לתוכן