באוניברסיטה הפתוחה ניתן לעשות קורס מתקדם בנושא דיני העבודה. במסגרת הקורס יש צורך לעשות פרה סמינריון באחד הנושאים של דיני עבודה. את הפרה סמינריון יש לעשות בהתאם לכללי הכתיבה הנהוגים בתחום המשפטים ובנושא הקשור לדיני עבודה
להלן דוגמא לפרק משפטי בנושא פרטיות במקום העבודה:
האינטרסים של העובדים
בעוד האינטרס הקנייני של המעסיק מוגן בחוקי היסוד, נקבע בביהמ"ש כי התוצר של העובדים הוא חלק מקניינו של המעסיק, אך לא העובדים עצמם. "בעליו של מפעל אינו בעליהם של העובדים בו. העבדות, שראתה בעובד קניינו של המעביד, פסה מן העולם ואינה חוקית עוד. לכל היותר ניתן לראות בכוח העבודה של העובד קניינו של העובד, שאותו הוא משכיר למעביד". מטרתה של קביעה זו היא לשמור על זכויותיו של העובד כאדם בעל כבוד, גם כאשר הוא מועסק במקום העבודה.
העובדים רואים במקום עבודתם כבית שני. בעידן המודרני שבו העובד מוצא את עצמו יותר ויותר זמן במקום העבודה – אין לעובד מנוס מלהשקיע זמן בכל שעות היממה בתקשורת שוטפת עם סביבתו, שאינה בהכרח מקום העבודה.
הזכות לא לחלוק מידע עם אחרים
סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מעניק לכל אדם בישראל זכות יסוד ל- "פרטיות וצנעת הפרט". המשמעות בהקשר זה היא שלכל אדם יש זכות לא להיות תחת פיקוח ומעקב מתמיד, ויש לו האפשרות לעשות דברים גם בדיסקרטיות מוחלטת. זכות זו נוגעת לא רק לניטור הודעות מחשב ולקריאת דוא"ל, אלא גם למקרים שבהם המעסיק עוקב אחר העובד באמצעות GPS במכונית, שאותה העניק לעובד כחלק מעבודתו או כחלק מתנאיו האישיים. העובד בזמנו הפנוי רוצה שיניחו לו לנפשו פשוטו כמשמעו. בזמנו הפנוי הוא אינו חלק מהארגון של המעסיק, ומשכך זכאי הוא לפרטיות.
כתוצאה מהניטור עובדים רבים מרגישים מושפלים ולא מוערכים. ניטור אלקטרוני מגביר את הלחץ בקרב העובדים ומגדיל את תחושת חוסר שביעות הרצון של העובדים ממקום העבודה. העובדים רואים בניטור כלי פולשני החודר לחייהם הפרטיים. סקר שנעשה בארה"ב מצא ש- 48% מהמעסיקים מרגישים שנחצה גבול בכל הנוגע לניטור טלפונים ניידים. כמו כן, ניטור בזמנו הפרטי של העובד מחוץ לשעות העבודה אינו נתפס כלגיטימי, ואף מוכר כהפרעה לשגרת חייו של העובד.
רוב האנשים נתקלים בסיטואציות בהן קיים ברשותם מידע רגיש, אשר אותו הם מעוניינים לחלוק רק עם אנשים מסוימים. המידע יכול להיות במגוון נושאים: מידע רפואי, מידע על קשרים רומנטיים, זהות מינית, דעות פוליטיות, תחושות שונות וכיו"ב. מידע זה עובר בין אנשים בתקשורת שוטפת, בין אם במיילים, במסרונים, בשיחות טלפון, או סתם בביקור ידידותי. פעמים רבות העובד אינו יכול להגביל את התקשורת כך שלא ייעשה שימוש במשאבי המעסיק. כך לדוגמא, לא יעלה על הדעת שהעובד יחזיק מכשיר סלולארי נוסף רק בשביל לשלוח מסרונים או יחזיק רכב נוסף בשביל להתנייד בשעות הפנאי.
תפעול שוטף של משק הבית וסידורים אישיים
אינטרס זה של העובדים מתחזק במיוחד נוכח מגמת שחרור האישה ויציאתה לעבודה בעשורים האחרונים בשילוב עם טכנולוגיות חדשות המאפשרות תקשורת זמינה וזולה לכל דורש. בעבר, רק הגבר היה עובד בשעה שהאישה הייתה זמינה לטפל בכל ענייני הבית – ילדים, קניות, תחזוקת הבית וכדומה. כיום, בחלק גדול ממשקי הבית שני בני הזוג עובדים, ועל כן עליהם להיות זמינים לצרכים אלו בעודם בעבודה. העובדים שומרים על קשר באמצעות מגוון שירותים שונים בעיקר באמצעות דואר אלקטרוני ומסרונים בטלפונים ניידים. קן-דרור טוענת כי אם העובדים מקדישים זמן קצר לענייניהם האישיים באמצעות הרשת או הדוא"ל, הם אינם פוגעים בארגון, נהפוך הוא: בשל העובדה שהם עושים זאת מהעבודה, הם חוסכים למעביד כסף מפני שאין הם נעדרים מהעבודה לצרכים אלו, ובכך תפוקתם ותרומתם למעסיק רק גדלה.
ניצול יעיל של הזמן
בחלק מהימים בחודש או בחלק משעות היום עובדים רבים ניצבים בפני אבטלה סמויה במקום העבודה. בזמן זה העובד מרגיש כי אין שום מניעה מלעסוק בענייניו האישיים, בין אם מדובר בסידורים פרטיים ובין אם מדובר בגלישה באינטרנט לצרכי בידור גרידא.
כאשר קוראים את רשימת האינטרסים הארוכה שעל המעסיק לשמור ולהישמר מפניהם לעומת הרשימה המצומצמת של האינטרסים שיש לעובד להשתמש במערכות המידע העומדות לרשותו בעבודה, קל מאוד לנטות לצד המעסיק בשל חשיפת היתר שלו. אולם אם מקדישים לעניין מחשבה נוספת, ניתן לראות שהמעסיק הוא החזק והשולט במערכת היחסים בינו לבין העובד. למרות שהוא חשוף לכל אותם סיכונים פוטנציאליים מצד העובד "המסוכן", הרי שיש מעט מאוד עובדים כאלה. אין לפגוע בזכויות הבסיסיות של כלל העובדים בשל איום פוטנציאלי של עובד אחד. העובד הנורמטיבי והסביר רוצה להגיע לעבודה ולבצע את מטלותיו מבלי שחייו הפרטיים, מחשבותיו ורצונותיו יהיו חשופים לעיניי המעביד.
על מנת להמחיש את הדבר נדמיין סיטואציה שבה כאזרחים נורמטיביים דאגנו לאבטח את חשבון הפייסבוק שלנו, והשקענו מחשבה במה שאנחנו מפרסמים. בראיון העבודה אנחנו נשאלים באופן ברור האם יש לנו חשבון כזה, והמעביד שולח לנו בקשת חברות. מצד אחד אנחנו מודעים למטרת בקשת החברות שלו, ומצד שני אנחנו רוצים את העבודה. כיצד נגיב?
במקרה זה בשל אי השוויון בכוח המיקוח בין הצדדים, המועמד הפוטנציאלי לעבודה נמצא במקום מאוד לא נוח, וזאת בלשון המעטה. מצב זה מועצם במקרה שהמעסיק הקיים או הפוטנציאלי מבקש מהעובד את הסיסמא לדוא"ל הפרטי שלו ולחשבונו ברשת החברתית. אין הרבה הבדל בין בקשה זו לבין בקשה של המעסיק להיות שותף לסודות הכי כמוסים של העובד, באשר הם. בשני המקרים המעסיק מבקש לחקור ולדעת את כל הדברים האישיים ביותר של העובד כאדם.
כיום מעסיקים רוכשים תוכנות אשר מקלות על המעקב אחר המידע ברשת ועל ניטור העובדים, ואף מאפשרות לשלוט בהתנהגותם ובמידע שהם מפרסמים. בשל פערי הכוחות בין הצדדים יש לעובדים ולמועמדים לעבודה פחות אפשרויות להתנגד למעקב אחריהם, ובמרבית המקרים הם אינם מודעים לקיומו. הם אינם יודעים באיזה מידע בוחר המעסיק להשתמש ומתי יעשה בו שימוש.