במסגרת לימודי תואר במשפטים חייב כל סטודנט להגיש לפחות עבודה סמינריונית אחת במשפטים. מדובר לרוב בעבודה מורכבת, אשר בודקת את יכולת הניתוח של הסטודנטים במשפטים ומאפשרת לסגל ההוראה לבחון את יכולת הכתיבה המשפטית. כמו כן, חובה לכתוב בהתאם לכללי הכתיבה הנהוגים במשפטים – כללי הציטוט האחיד.
להן דוגמא לפרק מעבודה סמינריונית משפטית אשר מדבר על התמודדות הפסיקה עם האינטרסים של העובדים והמעסיקים בתחום הפרטיות
התמודדות הפסיקה בארץ עם התנגשות האינטרסים
הפסיקה הישראלית בערכאות השונות מתמודדת עם ההתנגשות בין האינטרסים של העובדים המצפים לפרטיות לבין זכות המעסיק על קניינו באופן השומר על זכויות הצדדים ומבלי לקפח אף צד, כפי שיוצג במספר מקרים שנחשפנו להם עת עסקנו בחיפוש חומרים לעבודה זו.
הצבת מצלמות נסתרות במקום העבודה
מחד גיסא, מדובר בזכות בסיסית של המעסיק להציב בעסקו מצלמות אשר יעקבו הן אחרי לקוחותיו והן אחרי עובדיו, וימזערו את הנזקים הפוטנציאליים שהוא חשוף אליהם , כגון גניבת סחורה על ידי הלקוחות או העובדים. מעקב אחר ביצועי העובדים בשעות העבודה יאפשר למעסיק לראות בזמן אמת כיצד הם מנצלים את הזמן עליו הוא משלם. מאידך גיסא, בהצבת מצלמות אלו פוגע המעסיק בפרטיותם של העובדים.
הצבת מצלמות היא רק דוגמא לפעילות הניטור הנעשית ע"י המעסיק. מתוך פסקי הדין בנושא המצלמות ניתן להקיש גם לגבי פעולות אחרות כמו ניטור אלקטרוני ועוד.
במקרה הראשון מדובר בעובד אשר הועסק כרואה חשבון שכיר במשך 11 שנה, וגילה כי לפני כשבע שנים הוצבה בחדרו מצלמה נסתרת, אשר מתעדת אותו במהלך כל שעות היממה. כשגילה זאת העובד, הוא התלונן על כך בפני מעסיקו שדאג להסירה באופן מיידי. אולם כעבור מספר ימים הודיע העובד למעסיקו כי הוא מתפטר בשל הפגיעה בזכות הפרטיות שלו ותובע מהמעסיק פיצויי פיטורים מלאים על אף שהעובדה שהוא התפטר. במקרה זה, העובד הגיש את תביעתו לפיצוי תוך התבססות על סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, הקובע כי במקרה שהעובד התפטר מחמת "הרעה מוחשית בתנאי העבודה", לא ניתן לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו, ורואים את ההתפטרות כאילו המעסיק פיטר אותו. לטענת העובד, הפגיעה הקשה שחש עקב הפגיעה בפרטיותו והפגיעה באמון בו (הואיל ועובדת התקנת המצלמה הוסתרה ממנו) הן בגדר "נסיבה שביחסי עבודה שבה אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו", ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים מלאים.
בית הדין קבע כי מעקב במקום שאינו רק לשימושו של העובד (גם אם נועדה למנוע גניבה) הוא כלי לגיטימי לשימוש המעסיק כל עוד העובד מודע לקיומה של המצלמה מאחר וצילום סמוי פוגע בפרטיות העובד.
בנוסף, צילום של עובד במשך כל השעות שבהן הוא שוהה במשרדו, מבלי להודיע לו על כך, מהווה "נסיבה שביחסי עבודה שבה אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו" גם אם אותו עובד אינו לבדו בחדר. העובדה שישנם עוד עובדים עמו בחדר אינה מספיקה כדי להפוך את מקום העבודה של העובד ל"רשות רבים".
בית הדין קבע כי המעסיק יכול להסיר את המצלמה אך הוא אינו יכול להשיב את האמון שאבד בינו לבין העובד, ועל כן תביעתו של העובד התקבלה והמעסיק נדרש לתשלום פיצויי פיטורים מלאים.
במקרה זה קבעה הפסיקה את הכלל לביצוע הניטור תוך שמירת זכויות הצדדים:
מותר לנטר מידע – שמירה על זכות הקניין של המעסיק,
אך יש ליידע מראש את העובד על הפעולה כדי למנוע פגיעה בפרטיות העובד – שמירה על זכויות העובד.
הפסיקה אינה פוסקת רק לחובת המעסיק ולזכות העובד כפי שיוצג במקרה הבא, שבו דן בית הדין במקרה שבו הציב המעסיק מצלמות אבטחה בשל החשש שהעובדות שלו גונבות ממנו. העובדות טענו להפרת הזכות לפרטיות, אולם טענה זו נדחתה ע"י בית הדין בשל העובדה שהמצלמות הוצבו במקום המהווה מרחב להתקהלות, ועל כן העובדות לא יכלו לצפות שהמרחב ישמש עבורן מרחב פרטי. מעבר לכך, בית הדין בחן את נסיבות הצבת המצלמות לפי מבחן המידתיות, ומצא כי נסיבות המקרה אכן מקימות למעסיק את הזכות להציב את המצלמות ללא ידיעת העובדות ואף להשתמש בהן כראיה.
כאן הוסיפה הפסיקה כלל נוסף לטובת המעסיק: מותר לנטר מידע כאשר הוא ברשות הכלל. במילים אחרות, הניטור מותר במקום שבו העובד לא יכול לצפות לפרטיות, ואין חובה ליידע אותו מראש.
התקנת תוכנות מעקב
בשני פסקי דין שונים, האחד בעניין תשתיות נפט והשני בעניינה של חברת אופטיקה הלפרין, אשר בשניהם התקינו המעסיקים תוכנות מעקב אחר דיווחי עובדיהם, מצא ביהמ"ש שהתקנת אמצעים אלו נעשתה על מנת לשמור על קניינו של המעסיק מחד גיסא, ומאידך גיסא פגיעתם בפרטיות העובד פחותה, ועל כן דחה את תביעות העובדים שנבעו כתוצאה מהתקנה זו.
פסק הדין המהווה אבן דרך משמעותית בכל הנוגע לפרטיות העובד במקום העבודה וקביעת נוסחת האיזונים באופן המפורט ביותר, נקבע בפסק דין אשר חוסה תחתיו שני אירועים עובדתיים המתמודדים עם שאלה משפטית זהה: האם רשאי מעסיק לחדור לתיבת הדואר האלקטרונית של העובד ולהגיש תדפיסים שהופקו מתכתובות בדוא"ל, כראיה בהליך המשפטי?
בשנת 2011 ניתן פס"ד של בית הדין הארצי לעבודה אשר בחן את סוגיית השימוש של העובדים במחשבים השייכים למעסיק ואת הזכות לפרטיות הקיימת בעבודה ובפרט בכתובות דוא"ל שסופקו לעובד ע"י המעסיק.
פסק הדין שניתן דן למעשה בשני ערעורים על פסיקת בית הדין האזורי:
1) פס"ד טלי איסקוב ענבר נגד מדינת ישראל – הממונה על חוק עבודת נשים ואח'
עובדות המקרה: המערערת טענה כי פוטרה שלא כדין בזמן שהייתה בהריון. המעסיקה צירפה לתצהיר שהוגש מטעמה ככתב הגנה, קובץ תדפיסים של תכתובות מיילים ששלחה המערערת מתיבת דוא"ל שסופקה לה במקום העבודה. המערערת ביקשה מבית הדין האזורי לעבודה שלא להתיר למעסיקתה הגשת התכתובות כראייה, אך בית הדין פסל את בקשתה ועל החלטה זו הוגש הערעור.
2) פס"ד אפיקי מים אגודה חקלאית שיתופית ואח' נגד רן פישר
עובדות המקרה: רן, הנתבע, הינו העובד. התובעות הינן חברות אשר הגישו נגדו תביעה, בין היתר בגין נזקים כספיים שגרם להן. הנתבע מצידו תבע מן החברות תשלומים בגין תקופת עבודתו ואת סיומה. במסגרת תצהיריהן של התובעות הן הגישו תדפיסים של תכתובות מיילים ששלח הנתבע במהלך עבודתו מתיבות הדוא"ל שהועמדו לשימושו וכן תכתובות מתוך התיבה הפרטית שלו. התדפיסים הופקו מן השרת האלקטרוני של החברות. בנוסף, התובעים צירפו עותקים מהודעות דוא"ל שאספו מתוך פח האשפה במשרדו של הנתבע. בית הדין האזורי לעבודה הורה כי אין לקבל את תכתובות המיילים כראיה בדין. כנגד החלטה זו מכוון ערעורן של התובעות.
לראשונה, בית הדין הארצי לעבודה קובע את האיזון הנדרש לביצוע בין זכות הקניין של המעביד (במחשב ובתיבת הדוא"ל במקום העבודה) לבין זכות העובד לפרטיות. על פי בית הדין, המעסיקים מחויבים לקבוע את מדיניות השימוש במחשב במקום העבודה ולהצהיר עליה, ומחייב את המעסיקים לפעול על פי אותם כללים בכל הנוגע לביצוע המעקב אחר תכתובות העובדים וחדירה לתוכן אישי. הנטל להוכחת קיומם של התנאים שפורטו בפסה"ד, מוטל על המעסיקים.
בית הדין קבע כי אין לבצע מעקב אחרי העובד ממניעים שהם פסולים ובלתי מוגדרים מראש. מטרה כוללנית, שלא נוגעת לאינטרסים הלגיטימיים של מקום העבודה, לא תוכר כ"תכלית ראויה" אשר מצדיקה מעקב אחר תכתובת דוא"ל של העובד.
במקרה שהעובד מסרב לאפשר למעסיק גישה לתיבת הדוא"ל לאחר שהוצגו החשדות ע"י המעסיק, הוא אינו רשאי לחדור לתיבת הדוא"ל , אלא אם בידו צו בית משפט.
לעניין הערעור נקבע כי קבילותן של תכתובות הדוא"ל אשר הוצאו מתיבת הדואר ללא הסכמה, מרצון או מדעת, מכללא או במפורש – מהווה פגיעה בפרטיות, אינן תקפות ועל כן הערעור התקבל.