אומרים שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אז במקום שנספר לכם כמה אנחנו טובים בלכתוב עבודות אקדמיות בתשלום, החלטנו לפרסם עבודה לדוגמא, בחינם.
העבודה הזו היא עבודה סמינריונית בחינוך, בנושא "השפעות פוליטיות על מערכת החינוך בחברה שסועה"
פרק שני: השתקפות השסעים במבנה וברפורמות מערכת החינוך
תגובות לדו"ח דוברת
שרת החינוך, לימור לבנת, ראתה בדו"ח דוברת ובהמלצותיו תכנית דגל לרפורמה של ממש במערכת החינוך, אשר חדשות לבקרים מאוימת בהשבתה על ידי שני ארגוני מורים עוצמתיים במיוחד, וזוכה לביקורת ציבורית רחבה. אולם התכנית זכתה לביקורת מסוגים שונים.
התגובה המשמעותית ביותר לא הייתה התגובה הממשלתית המילולית אלא תגובת הממשלה המעשית. ליישום דו"ח דוברת ולמימושו נדרשו כ- 4-5 מיליארד ש"ח[1]. משרד האוצר, לא זו בלבד שלא תיקצב סכום זה, אלא קיצץ בתקציבי משרד החינוך כהמשך למדיניות צמצום המעורבות של הממשלה בשירותים החברתיים. כך, שגם לו הייתה הסכמה רבה עם מסקנות הדו"ח, בסופו של חשבון, לא נמצא לו המימון הממשלתי.
גם ארגוני המורים לא הסכימו ליישם את מסקנות הדו"ח כלל, ובעיקר סירבו לפיטורי מורים ולהגדלת היקף המשרה שלהם, כמו גם לעבודות הכנה לפני תחילת שנת הלימודים ומה שנראה בעיניהם כהרעת תנאים, במיוחד ששיתופם בעבודת הוועדה היה חלקי בלבד.
עיקר הביקורת שאינה בצד הכלכלי-תעסוקתי הופנתה להיבטים החברתיים אידיאולוגיים של הדו"ח. יש שראו בו ניסיון להטמיע במערכת החינוך אלמנטים הלקוחים מעולם כלכלת השוק. כך למשל, האפשרות שהורים ייבחרו את המוסד החינוכי המתאים להם, שהתפוקות החינוכיות, בין אם של המורים או התלמידים יהיו מדידות כנהוג בעולם הכלכלה החופשית. כך למשל צוות אנשי מקצוע בכירים בראשות פרופ' קשתי טען כי (קשתי, 2005): "בהתמודדות עם המשבר ראוי להעדיף גישה חינוכית-ערכית על פני רפורמה ארגונית. יש לפעול מתוך תפיסה שבמרכזה עקרונות של דמוקרטיה, צדק חברתי, קהילתיות ורווחה. יש לדחות את התפיסה שבמרכזה תחרותיות, מדידה, ניהול סמכותני והפרטה. אלה האחרונים עומדים במרכז הרפורמה של ועדת דוברת."
חלק מן הביקורת הופנה לכך שדו"ח דוברת במקום לצמצם פערים, מגדיל אותם, משום שהוא מאפשר העדפת בתי הספר החזקים על פני החלשים, הפרטת מוסדות ושירותי חינוך. היו שראו בצעדים אלה המשך למדיניות הממשלה המצמצמת את מעורבותה בתחומים החברתיים-כלכליים, מפריטה הלכה למעשה את תחום החינוך ומכפיפה אותו לחוקי השוק החופשי (דהאן, יונה, 2005). הם מוסיפים בביקורתם כי הקריאה ליתר אחריותיות (accountability), סטנדרטים ומדידה הוא ניסיון של המדינה להבטיח שמערכת החינוך תתנהל ברוח ניאו-ליברלית, הווה אומר, לפי התפיסה החברתית – כלכלית של הממשלה.
קשתי (2005) בשם קבוצת מומחים ואנשי מקצוע טוען כי וועדת דוברת מתעלמת
" מהעובדה שמקור הבעיות, שמנתה היא עצמה, הוא במדיניות לאומית ובסדרי העדפה לאומיים, ומדיניות החינוך רק נגזרת מהם. מגמתה העיקרית של מדיניות זו במשך שנים לא מעטות, וביתר שאת היום, היא הנהגת שיטה כלכלית-חברתית קפיטליסטית ניאו-ליברלית, המכוונת לצמצם את השתתפות המדינה בתוכניות רווחה, בריאות וחינוך, עד להפרטתן המלאה, ולהעדיף שיקולים לאומיים-אתניים וביטחוניים על אזרחיים-שוויוניים. מדיניות זו מעמיקה את הפערים הכלכליים-חברתיים ומעדיפה מגזרים תרבותיים ואתניים מסוימים על פני אחרים. משפחות רבות נדחקות לעוני ואינן יכולות לספק לילדיהן צרכים חינוכיים בסיסיים. מדיניות זו מחלישה באופן מכוון את החינוך הציבורי. היא מחשיבה יתר על המידה את ההישג הלימודי המדיד, המשרת צרכים אינסטרומנטליים, ומעדיפה אותו על פני רכישת דעת כשלעצמה ועל פני ערכי תרבות ומדע, שהמורים הם מיצגיהם ומתווכיהם. היא מחלישה את מעמד המורים (כחלק מהחלשת סקטור העבודה המאורגנת), ובכך מרחיקה את הטובים מההוראה.
מסמך ועדת דוברת אינו מתייחס לתהליכים כלל-חברתיים מכשילי חינוך אלה. באשר הוא מתעלם מהם הוא אף נותן יד לחיזוקם, גם אם הוא מודע להשלכותיהם במערכת החינוך. יתר על כן, כמה מהמלצותיה המרכזיות של הוועדה מחזקות במודע תהליכים ניאו-ליברליים אלה."
[1] הערכת השלטון המקומי הייתה בסדר גודל של 5 מיליארד ₪. גורמים אחרים המעיטו והעריכו בסדר גודל של 4 מיליארד ₪.
כתיבת עבודות אקדמיות בתשלום -למי זה כדאי?
אז נכון שזה לא כל כך מסובך? אך עדיין דורש זמן ולכן אנחנו כאן, שמחים להציע לכם את שירותי הכתיבה שלנו. ולחסוך לכם את הטרחה והמאמץ בכתיבת עבודה טובה ויפה.