סמינריון – האזרחים הערבים חלק מן הסכסוך הערבי-ישראלי

אומרים שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אז במקום שנספר לכם כמה אנחנו טובים בלכתוב עבודות אקדמיות בתשלום, החלטנו לפרסם עבודה לדוגמא, בחינם.

העבודה הזו היא עבודה סמינריונית בחינוך, בנושא "השפעות פוליטיות על מערכת החינוך בחברה שסועה"

 

מבוא

קליטת המהגרים (עולים), על פי רוב מארצות מצוקה וברובם המכריע חסרי נכסים ואמצעים, לא הייתה על פי מדיניות הגירה מתוכננת ומוקצבת. בהיותה הבסיס לאתוס הציוני גלי העלייה מנו, בתקופות מסוימות, היקפים אשר המדינה התקשתה לממנם.  לאור זאת, הנטל הכלכלי בקליטת העולים היה על המשק הישראלי אשר לפחות בשני העשורים הראשונים התקשה להעניק לעולים מעבר לתנאים מינימאליים במילוי הצרכים הבסיסיים כדיור, תעסוקה וחינוך.

במגילת העצמאות (1948) נאמר כי: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות…. אנו קוראים …לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים."

ממשלת ישראל הראשונה ראתה באזרחים הערבים חלק מן הסכסוך הערבי-ישראלי[1]. כפועל יוצא מכך, בסמוך לאחר קום המדינה הוחלו על האזרחים הערבים תקנות הממשל הצבאי. אלה נשארו בתוקף עד דצמבר, 1966. לפיהן נאסרה תנועת ערבים מחוץ ליישוביהם ללא אישור המושל הצבאי וסייגים אחרים. הערבים לא רק סומנו כחלק מן הסכסוך, אלא בצדו של האויב, אם לא מעשית, אזי פוטנציאלית לפחות. אם נוסיף לכך את העובדה שנקודות המפגש בין יהודים וערבים היו מועטות בשל הגבלות הממשל הצבאי, נוצר בסיס ראשוני לניכור היהודי ערבי (בוימל, 2006). מאז הוא רק גבר, משום המפגש שנוצר בין שתי האוכלוסיות. עליית הזהות הפלסטינית, ביחד עם החשש של ה"ימין" האידיאולוגי מפני ויתור לפלסטינים רק החמיר את השסע בינו לבין ציבור אזרחי ישראל הערבים עד כדי כך שוועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט אור הגדיר את מציאות הערבים כמציאות של אפליה (דו"ח ועדת אור, 2003).  להלן: השסע הלאומי בין יהודים וערבים.

            עוד לפני קום המדינה, נוצרה מדינות הסדרה ראשונית בין הנציגות החרדית הלא-ציונית לבין ההנהגה הציונית לגבי יחסי דתיים וחילוניים. עם זאת, מבנה השלטון במדינת ישראל, כמו גם זיקות וזרמים דתיים שונים הביאו את הצדדים: חילונים וחרדים, כאחד, לנסות ולבחון את יציבות ההסדרה על ידי ניסיונות לקעקע את ההבנות הבסיסיות שנודעו במונח "סטטוס קוו" בנושאי אישות, כשרות, חינוך ושירות חובה. להלן: השסע הדתי בין דתיים לחילונים.

האוכלוסייה היהודית עם קום המדינה הייתה ברובה אשכנזית. גם אם חלקה הגדול, הייתה ממוצא מזרח אירופי (רוסי, אוקראיני, רומני או פולני, למשל), היא ראתה את כיוון ההתפתחות התרבותית והחברתית הרצוי, ואולי היחיד האפשרי מבחינתם, כאירופי מערבי, בהתאם לתפיסתה כמובן. בגל העלייה הראשון, בשנים 1949-1951 נקלטו מאות אלפי יהודים מארצות ערב (עירק, תימן, מצרים ולוב למשל). במחצית שנות החמישים ובשנות השישים, החלה העלייה הגדולה מארצות צפון אפריקה. הרוב האשכנזי-אירופי בקום המדינה, הפך למיעוט. היהודים, יוצאי ארצות ערב, לא זו בלבד שדברו בשפת האויב, ערבית, אלא היוו אנטיתזה לתרבות המערבית השלטת וה"נחשקת" (כזום, 1999 : Said, 2001). להלן: השסע העדתי בין מזרחים לאשכנזים.

[1] באותה תקופה טרם נקבע המונח פלסטיני כהגדרה לאומית רווחת ולכן הסכסוך הוגדר כערבי ישראלי.

כתיבת עבודות אקדמיות בתשלום -למי זה כדאי?

אז נכון שזה לא כל כך מסובך? אך עדיין דורש זמן ולכן אנחנו כאן, שמחים להציע לכם את שירותי הכתיבה שלנו. ולחסוך לכם את הטרחה והמאמץ בכתיבת עבודה טובה ויפה.

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin

לפרטים נוספים צור קשר ונשוב אליך בהקדם

דילוג לתוכן